ישבתי בבית קפה בהפסקה שהייתה לי בין פגישות, וסקרתי את הסובב אותי תוך כדי שאני מתעלמת L ממזג האוויר…. זו הייתה שעת בוקר ורוב היושבים התעוררו מול עיתון כזה או אחר. העברתי את עיניי בהיסח הדעת על כותרות שכניי ולאחר דקות ספורות קלטתי שכולם, אבל כולם! היו מול מדורי רכילות.
טוב, אין כאן חדשה מסעירה, אנו שטופי רכילות, משיחת חברות ועד תכניות וטורים בתקשורת, ממפגש שכנים מקרי, ועד תכניות ריאליטי שכל "חוכמתן" להערים ולהכפיש את האחר. אנו הופכים בלי משים למעודדים של התרבות הזו, התרגלנו לקדש עבורה את הביקורת והציניות, וכפועל יוצא מכך, את האכזריות והזדון.
רכילות אליה אנו נחשפים, יוצרת בתוכנו קפסולה של אנרגיה שיש לה חיים משלה, גם אם אינה קשורה ישירות אלינו ולא העברנו אותה הלאה. היא מזינה את הרשת האנרגטית ממנה ארוג היקום, ברעל, שחוזר אלינו, מתעצם ומנציח את המצב.
למילה יש כוח עצום. ברגע שיצאה לאוויר העולם, הטביעה את חותמה וקשה מאד למחותו. תארו לעצמכם שבכל פעם שאנו מדברים הבל פינו מוציא צבע מותאם לתוכן דברינו. בכל פעם שנדבר טובות במישהו המדבר והמדובר בו יוארו, וכל פעם שנדבר סרה במישהו הבל פינו יושחר…
בואו נודה שרכילות מזינה אחוזים גבוהים מהשיחות שלנו ושיש בה מידה רבה של שמחה לאיד, התנשאות, שיפוט, או "סתם" בחישה מאחורי הגב . למה אנו עושים את זה? כי זו הדרך שלנו לא להתעסק ולהתמודד עם עצמנו, והיא מאפשרת לנו לרומם את עצמנו על גבם של אחרים. רכילות היא בעצם רוכלות וסחר באנרגיה של אחרים, כניסה לטריטוריה שלהם מאחורי גבם, בגניבה.
כדאי שלא נעשה לעצמנו הקלות והנחות, נצקצק בלשוננו ונאמר "…לאן הגענו.." כל אחד מאיתנו לוקח חלק בעניין. כולנו. כל פעם שאנו מדברים על מישהו, כל פעם שאנו מגיבים למי שמדבר על האחר, או אפילו חשופים בשמיעה פסיבית, אנו תורמים לתנועה השלילית של הכדור בו אנו חיים. זהו מזהם אקולוגי בעייתי ביותר, ואנחנו בבעיה כי המגמה הזו כל כך מושרשת בנו שנראה שאם נרצה לשנות אותה, נתרוקן מתוכן, לא יהיה לנו על מה לדבר יותר. מה זה אומר עלינו? שאנו חיים מלעיסת נפשותיהם של אחרים?
הוכחה לקיום דפוס אנושי עתיק יומין אפשר תמיד למצוא בתנ"כ, המקום בו המציאו ויצרו אותנו, לטוב ולרע. נושא הרכילות מקבל שם טיפול חד משמעי ומחמיר ביותר: בספר "בראשית" בפרשת נח יש ציוויים שונים של אלוהים כמו איסור רצח וכד' וביניהם איסור הוצאת לשון הרע: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת-הָאָדָם" (הכוונה לשפיכת דם האדם =הנפש שלו). בספר "ויקרא" (יט, טז) כתוב: "לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני ה'", עוד אנו מוצאים בספר "במדבר" שמשה וגם אחותו מרים נענשים בצרעת על הוצאת לשון הרע, ואולי המפורסם שבפסוקים הדן בנושא הוא: " מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתייך מדבר מרמה, סור מרע עשה טוב, בקש שלום ורדפהו " (תהלים לד).
אני עוברת התפתחות משלי בנושא, הבנה של השלכותיו, והתפקיד שהוא ממלא בחיי ובסביבתי. לא אחת תהיתי איך להימנע ממעורבות כלשהיא שקשורה לרכילות, והיות שנדרשתי לנושא לא מעט, למדתי מספר דברים שנמצאו יעילים עבורי, ושאשמח לחלוק עמכם:
- נסו לראות רק את הטוב בכל אדם וסיטואציה, גם אם זה לא קל..
- כבדו את הזולת, וגם את עצמכם כשומרי אנרגיית "טוהר הלב והכוונה" של היקום.
- פתחו חוש "ניקיון פנימי" ושמרו לו אמונים.
- אל תחששו לומר "אני לא מרכל/ת על אחרים".
- אפשר לדבר על חוויותיכם גם אם הן קשורות לאנשים אחרים, כשהדגש הוא "אני ותחושותיי בתוך הסיטואציה" ולא אחרים.
חומר למחשבה, אולי אני ואת/ה נשנה את העולם.
